בלנד 10# מארח
את טל ודיקלה, חברות ילדות ומעצבות בחסד. השתיים
מנהלות ביד רמה וכשרונית את "מיידלע",עסק לעיצוב אירועים, שמאפשר לזוגות
מקום אחד שמרכז את כל מה שאירוע צריך: משלב ההזמנה ועד רחבת הריקודים. בואו להכיר
את הבלנד שלהן מקרוב
קצת עלינו
חברות ילדות, בוגרות לימודי ארכיטקטורה, חלקנו את כל התקופות הכי יפות
בחיים ביחד: לימודים, צבא, טיול והיום גם את העבודה המשותפת במיידלע.
יתרונות וחסרונות
בצמד
חלקנו הרבה
תקופות משמעותיות ביחד וידענו שהעבודה המשותפת תהיה רק חווייתית ומהנה. באופן טבעי
כל אחת שמה דגש על משהו אחר, בדרך כלל טל על הדיטיילס ודיקלה על הגרפיקה והמיתוג, אבל אנחנו עובדות על הכול ביחד ומעבירות כל
נושא בכמה מסננים וזה מביא אותנו לתוצאות יותר טובות, מצד שני זה גם יכול היות
חיסרון כי לפעמים תהליך החשיבה יותר ארוך.
הבקשה הכי
משונה שקיבלנו מאחד הזוגות הייתה לוותר על עיצוב החופה, בלי שביל, בלי כיסאות ובלי
פרחים, רק הזוג, הטקס והאוהבים שמקיפים אותם אבל אנחנו דווקא מצאנו את זה כמקסים
וטהור.
הצמד האהוב
עלינו
קרמיט ומיספיגי - הזוג הלא הוליוודי הכי הוליוודי שיש עם זוגיות מקורית ולא צפויה שמביאה
משהו שנון, כיפי ומרענן.
הקיץ שלנו מרגיש קצת כמו הוול שלנו: חי, צבעוני
ומלא בעשייה. למרות שזו
העונה הכי לחוצה בשנה אנחנו נהנות מכל רגע!
צילום גלעד צור
הטרנדים בתחום
לפני הטרנדים,
מה שבאמת מכתיב אצלנו את העיצוב זה הסיפור שהזוג מביא איתו, זה מה שבדרך כלל קובע
את הקונספט לאירוע. מעבר לזה אנחנו מאוד אוהבות את העיצוב האקטיבי שנותן לאורחים
להיות חלק פעיל באווירה.
צילום: דובי ריין
עם מי הייתן רוצות
לעבוד?
שאלה קשה, לבינתיים טוב לנו יחד, נעדכן אותכן אם
יהיו שינויים :)
צ'אט פייקר, פלורנס אנד דה משין, אלבמה שייקס, דיי אנטרוד ועוד - נועה חזרה מפסטיבל רוק ורכטר 2015 ולנו נותר רק לקנא או לקרוא את מה שהיא כתבה ואז לקנא. סתם. הנה הסיכום שלה:
לפני שנה וחודש (פלוס מינוס) הגשמתי חלום בליסבון. קיבלתי את מתנת היום הולדת השווה בעולם ונסעתי לפסטיבל אופטימוס. שם יצא לי לראות שתי להקות שלא חשבתי שבחיים אזכה לראות Buraka Som Sistema - הפורטוגאזים שאותם אני
מתקלטת בברים, מועדונים וחתונות שוות במיוחד ואת הלהקה שהזכירה לי שרוק אני דווקא
כן אוהבת The Black Keys.אח"כ ללינאפ משוגע הצטרף לו גם Parov
Stelar וזה חתם את העניין – אין יותר כזה דבר לא
חושבת שאזכה לראות בחיי.
שנה אח"כ השתדרגתי והחלטנו לנסוע לאחד מהפסטיבלים הגדולים,
מאורגנים, מתוקתקים בעולם – rock werchter.
משם הדרך לקניית כרטיסים, הצטרפות לאחת קבוצות פייסבוק/קהילה היותר משתפות
ומגניבות שיש, חיפושי airbnb מייגעים ובסופם הזמנת
מלון יקר יתר על המידה וכמובן פתיחת קבוצה חדשה בוואטאפ הייתה קצרה.רוק וכטר הוא פסטיבל ענק שמכלכל עיירה יחסית שקטה, שקטה כמובן מלבד
ארבעת ימי הפסטיבל המלאים בתוכן, להקות, הרכבים ממגוון הז'אנרים (שיש דגש על רוק
לסוגיו השונים) שקצרה הירעה מלהכיל.
חודש (פילוס מינוס כבר אמרנו?) לאחר הקסם הזה, רגע לפני שאני קורסת
משגרה והחום בארץ ושניה אחרי שהפסטיבל הזה נאה כאילו מעולם לא היה החלטתי לתעד
ולהיזכר לפחות בחלקו.
צ'אט פייקר - כמה חם כמה טוב
צ'אט פייקר הצלחתי לפספס כבר פעמיים, פעם ראשונה
באופטיבוס שבליסבון המוזכר למעלה בגלל צפיפות יתר ברחבה, פעם שניה בארץ מסולד אוט
(למרות שפייר לא הייתי קונה כרטיס).
הפעם בבלגיה הוחלט פה אחד שלא רק שהוא לא יתפספס אלא הוא יהיה הסיפתח המבורך.
אכן היה מבורך.
עלה לבמה עם חולצה לבנה, זקן מחוספס וקוקו של היפסטרים ושידר בעיקר גרוב עם כל
האלקטרוניקה והסימפולים שיכל לעטוף את עצמו.
למרות פייקר הדבר הכי משמעותי שהבנו מההופעה שלו הוא החום הבלתי יתואר שמתאגד לו
במתחמים הסגורים של הפסטיבל, וכאן אגב מתחילה ונגמרת הביקרות הלא טובה שלי על
האירגון המופתי של הפסטיבל הזה.
פלורנס, מי ידע? דבר ראשון, חשוב להבין, תכלס לא משנה כמה פעמים אספר מי שלא היה לא
יבין – פלורנס מטורפת, כאמור אתם לא תבינו, אבל שוב – פלורנס מטורפת!דבר שני, אני לא נמנת על חובבי פלורנס. רגע.. אני אתקן,לא נמנתי על חובבי פלורנס. נכון dog days are over זה אחלה שיר והחידוש שלה
ל- You've Got the Love לא רע בכלל אבל בזה
ידעותיי ואהבתי נגמרה.פלורנס עלתה ללא איפור, לבושה בחליפה לבנה דודתית, יחפה, מלאת תנועות ריקוד של
ילדה בת 6 ומפוצצת באנרגיה כמו שבחיים שלי לא ראיתי.תוך רגע שבתה את כל הקהל ואותי בתוכו. האשיות המתפרצת, הקול הגדול, העולם האישי
המתוסבך ופשוט הספרינטים לקהל גרמו להופעה הזו להיות בין ההופעות הכי טובות שראיתי
בחיי. המון זמן לא ראיתי כל כך הרבה אנשים נמצאים באותו רגע באותה חוייה, לגמרי
ככה אנחנו היינו איתה ושלה לאורך כל ההופעה.היא הייתה כ"כ טובה שאפילו העבודה שפספסתי את הוט צ'יפ לא הפריעה לי כלל.
האחים הכימיים - רקיד או מהפנט?
the chemical brothers עלו קצת אחרי חצות בבמה
המרכזית. הם פתחו טוב וחזק בדיוק כמו שהקהל צריך בשעה הקרה הזו אחרי יום מעייף.
לצערי הם לא החזיקו ככה את כל ההופעה והיו בה לא מעט קטעים חלשים.למעשה הדבר הכי מרשים שהיה בהופעה (מלבד להיטי עבר איכותיים וכיפים במיוחד) היה
הוידיאו ארט המדוייק, המקורי ופשוט מהפנט. הוא היה עד כדי כך טוב שאיפשהו חיכיתי
לקטעים החלשים בשביל להחזיר את העיניים למסך.
מארלי הבן - אם לא קיבלנו אותו בתל אביב נקבל אותו בבלגיה
בצורה לא ברורה ולא מתאימה לפסטיבל איכשהו נכנס ללינאפ רווי רוק
ואלקטרוניקה אחד מאמני הרגאיי הטובים בעולם כיום ובכלל. כמה ימים ספורים בלבד לאחר
שהופיע בתל אביב הגיע לבמה המרכזית של ורכטר מצוייד בפמליה שלו, בדגל הראסטה , עם ראסטות
באורך הגלות, עיניים טובות והמון קסם אישי.
נראה היה שמי שהיה בגולדן וסילבר רינג היה כל כולו בהופעה מי שהיה באיזורים
הרחוקים יותר קצת ברח לדמיאן. על זה אני רק יכולה להגיד, זה הם ולא הוא, אנחנו התמקמנו
באיזור הרחוק מתחת לרמקול מפלצתי במיוחד וקפצנו את חיינו למוות גם בשיריו שלו
וכמובן בשירי אביו, שכנראה עליהם הוא לעולם לא יכול לפסוח.
אימפריית החתולים - מי לא בן אדם של חתולים? עוד להקה שהייתה בולטת בשונות שלה מבחינת סגנון היא כמובן קאט אמפייר.
את אמפריית החתולים הכרתי בטיול שלאחר הצבא באוסטרליה. הם בדיוק הוציאו את הסינגל המהמם
Sly(שאני עדיין לא מאמינה שלא ביצעו אותו)
וגרמו לכל הגולשים, גולשות וכרסוני הבירה שבאוסטרליה לרקוד על השולחנות. קלאב C לא נשאר אדיש לסלסלה, פאנק גרוב החתולית הזו
ואני חזרתי 10 שנים אחורה בזמן.
אלט שיפט - עם זיעה קרה וציפורן שבורה
אלט ג' שפרצו בכוח לפני כשנה וחצי לתודעה הופיעו במתחם הבארנס. היה מחניק,
חם, צפוף על יתר מידה ואיזה אירופאי גבוה וכבד קפץ בדיוק על הבוהן של חברה. מצאנו
את עצמינו מחוץ למתחם נושמות לרווחה, עם זיעה קרה וציפורן שבורה, תוקעות סנדוייץ
מוכן מהבית ושומעות אותם מחוץ. תכלס.. לא נורא.
בזמן הזה, כבר אחרי שלושה ימים מלאים, אנחנו קצת עייפים, קצת יותר קר לנו
מבדר"כ, תחושת אי הנוחות בבטן מהמון צ'יפס ובירה כבר קבועה ומדיי פעם המחשבה
נודדת לימים של לאחר הפסטיבל ואיך ממשיכים בטיול. כל זה נעלם כלא היה מהביט הראשון
של פרודג'י ועד מעגל הפוגו האחרון (שאגב כלל גם את אותה חברה עם הציפורן השבורה),
כשמבחינתי השיא היה כמובן Smack My Bitch Up שברגע הפך להיות השיר
אהוב עליי.
LEAVE BRITNEY ALONE!
אלבמה שייקס התחילו את כל העניין אצלנו, חיפשנו
הופעה שלהם באירופה ומצאנו את ורכטר. כמובן שהם היו חייבים להופיע ביום האחרון של
הפטסיבל ולגרום לנו לספור את הימים והדקות.
למעשה, בריטני היא אלבמה שייקס. נכון יש שם להקה והם אפילו חברים מהתחלה במוסך של
אבא אבל היא אישיות בימתית שאי אפשר להתעלם ממנה. זמרת, פרפורמרית,קול ענק, אישיות
גדולה וצנועה בו"ז, רק בת 26 שפשוט נותנת את הכל ואז עוד קצת. אז נכון משום
מה היא לא ביצעה את hold on, השיר שגרם לכולנו
להתאהב בה, אבל לעזאזל leave
Britney alone, היא עברה מספיק! וחוץ
מזה היי עדיין שמעתי את I
don’t wanna fight וקיבלתי צמרמורות בכל הגוף, אז נסלח לה.
יו-לנדה בי קול!
Die Antwoordהוו בשבילי את סיומו של הפסטיבל. התוכנית הייתה להגיע שעה לפני ההופעה לתפוס מקום
בטרבונות הכי קרובות לבמה, המקום היחיד שאפשר לנשום באוהל ולראות את הבמה. מסתבר
שטעינו בתיכנון כיון שכל הטריבונות נתפסו עוד קודם. מסתבר #2 שזו הייתה הטעות הכי
טובה שעשינו, איך שראינו את הטריבונות מלאות ואת הקהל שממשיך לנהור פנימה אילתרנו
תוכנית ב' שבעצם אומרת לכי בראבק הכי קרוב לבמה שאת יכולה. זה השתלם מאוד כשהם
עלו. נינג'ה (נו זה, הרזה מדי עם שני זהב מבחילות), יו-לנדי (הבלונדינית המניטורית
העדינה הכי מפחידה ובעלת פה מלוכלך שתראו בחייכם) ו-די.ג'יי היי-טק (שמן אבל
שרירי, עם קעקועים ומסכה לאורך כל ההופעה) נתנו את ההופעה הכי פריקית, מבלי להישמע
אימא שלי, שאפשר למצוא כיום.
מלבד פריקיות היא מלאה בהיפ-הופ, אלקטרוניקה, פופ וכמה תחתים זזים ומקפצים שמחוברים
לרקדניות מוסתרות במסכות. הנינג'ה כמו נינג'ה טובה, חתם את ההופעה בסטייג' דייב
מרשים של כמה מטרים טובים מעל המחסומים וגם מעל השומרים שהפרידו בינו לבין הקהל,
וביצע את השיר האחרון כשהוא מורם מרגליו בתוך הקהל.
שנה הבאה בזיגט הבנויה
כמו שאמרתי הירעה קצרה מלהכיל את כל ההופעות
ולא ציינתי הרבה שמות חשובים כמו מיוז, פארל, sbtrkt,
הביטול של פו פייטרס, ג'אנגל ועוד ועוד ועוד. גם לא הזכרתי אכזבות כמו רוזין מרפי
ו-fka twigs.
כל מה שנותר לעשות להתחיל לתכנן את הפסטיבל הבא – הלאה זיגיט, נתראה שנה הבא!
קודם כל רגע של נחת: נבחרנו להיות ספקיות מומלצות של מותג האופנה והלייף סטייל מכופתרות. לכן היהזה רק מתבקש שניקח על עצמנו את חלק המוזיקלי בחנות הפופ-אפ של בלוג מכופתרות שהתקיימה, ליום אחד בלבד, ביום שישי החם של ט״ו באב. כל הטוב הזה התרחש בלופט דרום תל אביבי, חלל אורבני ומעוצב, שהפך לעולם של סדנאות, הרצאות, עיצוב וסטייל. את המוזיקה הרכבנו משילוב של אינדי פופ קייצי, גרוב ישראלי ישן וחדש, קצת מוזיקה שחורה, F'אנק, אולדיז, אלקטרו מתוק ועוד ועוד ועוד.
